פסק-דין בתיק ע"פ 3134/08

1.         שני ערעורים: בע.פ. 3134/08 מערערים ישראל מלכה אלעד, יליד 1985 (להלן - אלעד) ומשה נוי, יליד 1989 (להלן - נוי) (שניהם יחד ייקראו להלן - המערערים) על חומרת העונש בגזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת קנטור)  בת"פ 479/07 מיום 27.1.08, ובע"פ 3181/08 מערערת המדינה (להלן - המשיבה) על קולת העונש שבגזר הדין.

2.         בכתב האישום שעמד בפני הערכאה הראשונה, מתוארת הפרשה מיום 2.5.07 כאשר בשעה 13:15 או בסמוך לכך, ניסו שני המערערים להתפרץ לבית מגורים בק. אתא, בכוונה לגנוב רכוש מתוכו. הם עשו זאת כאשר ידיו של אלעד היו עטויות בגרביים, ונוי חבש כפפות. הם נכנסו אל חצר הבית המגודרת והמתוחמת,  פתחו את החלון האחורי, הרימו תריס חשמלי וניסו להיכנס אל תוך הבית. בעודם מנסים לעשות זאת, הם הופתעו על ידי שוטרי הבילוש שהבחינו במעשיהם.

            במצב זה, תקפו המערערים את אחד השוטרים, היכו אותו באגרופיהם, כאשר נוי אוחז במברג שארכו 26 ס"מ, ולהבו שטוח אשר שימש לו לשם פריצה לבנין. נוי הניף את המברג לעבר פניו של השוטר, אשר הרים את ידו להימנע  מפני פגיעה בפניו. המברג ננעץ בעוצמה בידו המושטת של השוטר שנפצע עקב כך, ונגרם לו שבר בבסיס הזרת, דימום, כחלון ונפיחות. נוי הצליח לחמוק מן השוטר אשר תפס את אלעד, ולאחר מכן נלכד נוי על ידי שוטר נוסף שהגיע למקום לאחר  ששמע את קריאתו של השוטר הראשון לעזרה.

            לאחר שהודו שני המערערים במיוחס להם בכתב האישום, הם הורשעו בעבירות המפורטות בו. באשר לשניהם: ניסיון התפרצות למקום מגורים - עבירה לפי סעיף 406ב + 25 לחוק העונשין, התשל"ז  - 1977; הסגת גבול פלילית - עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, וכן תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין. נוי הורשע גם בעבירה של פציעה, לפי סעיף 334 + 335(א)(1)  לחוק העונשין, וכן בהחזקת מכשירי פריצה - עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין.

3.         בפני הערכאה הראשונה עמדו תסקירים של שירות המבחן לגבי שני המערערים.

            באשר לאלעד - מפרט התסקיר מיום 3.1.08 את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, וכן ציין קצין המבחן את נכונותו "להכנס לתהליך טיפולי ממושך ואינטנסיבי". קצין המבחן המליץ להטיל עליו צו מבחן לתקופה של שנה וחצי וכן של"צ בהיקף של 200 שעות "כעונש ערכי-חינוכי ומציב גבול".

            התסקיר בענינו של נוי מפרט את רקעו, כאשר בהיותו בן 14 הופנה לראשונה לשירות המבחן לנוער והתיקים שנחשד במעורבות בהם אז, נסגרו. אח"כ הוא הופנה שנית לשירות המבחן לנוער, בגין ביצוע עבירות רכוש והחזקת סכין "אך מידת שיתוף הפעולה מצידו היתה נמוכה".  נוי לקח אחריות על ביצוע העבירה הנוכחית, ונבדקה האפשרות לשלבו בקבוצה טיפולית לשליטה בכעסים באמצעות בעלי חיים. לאחר שנבדק, הוא נמצא מתאים לכך ולאור נכונותו, המליץ קצין המבחן להטיל עליו צו מבחן למשך שנה וחצי, ובמקביל להעמידו בפיקוח קצין המבחן. "בנוסף לכך", כתב קצין המבחן, "אנו מתרשמים, כי עונש קונקרטי ומציב גבול עשוי להיות אפקטיבי עבורו וממליצים להטיל עליו עונש מאסר לתקופה קצרה אשר יבוצע בעבודות שרות."

4.         בפני הערכאה הראשונה עמדו גם ההרשעות הקודמות של המערערים. אלעד (ר' ת/1), הועמד לדין בבית המשפט לנוער בגין עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, ובית המשפט לנוער נמנע  ביום 16.9.03 מלהרשיעו, והסתפק בהתחייבותו ע"ס 1,000 ש"ח להימנע משך שנה מביצוע עבירות של החזקת רכוש חשוד כגנוב, וכן קנסו בסכום של 150 ש"ח.

            לחובתו של נוי נרשמו 3 הרשעות (ר' ת/2) לאחר שביום 17.9.06 הוא הורשע בשורה של עבירות: ביום 25.5.06 ביצע עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגנוב; חבלה במזיד לרכב, והחזקת כלי פריצה, ובאותו היום ביצע עוד פריצה לרכב בכוונה לגנוב, וכן הזיק לרכוש בזדון. ביום 2.9.05 ניסה עוד פעם לפרוץ לרכב בכוונה לגנוב, החזיק אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, החזיק כלי פריצה לרכב וכן החזיק נכס חשוד כגנוב.

5.         בגזר הדין סקרה כב' השופטת קנטור בין היתר את פרשת העבירה, את האמור בתסקירים ואת ההרשעות הקודמות, פירטה את טיעוני הצדדים, וקבעה "כי במקרה הנדון יש להעדיף במסגרת שיקולי הענישה את שיקולי הגמול, ההרתעה והאינטרס הציבורי על פני האינטרס הסובייקטיבי של הנאשמים לשיקומם" (סעיף 10 של גזר הדין). היא נתנה תשומת לבה ל"תכנון מדוקדק והערכות מוקדמת" מצד המערערים שבחרו להתפרץ לבית שחצרו מגודרת ומתוחמת בעצים ונערכו לכך מבעוד   מועד וכיסו את ידיהם כדי לא להשאיר במקום טביעות אצבע. עוד ציינה השופטת כי "הם  לא נרתעו מלתקוף את השוטר ש'הפריע להם' להשלים את ביצוע  זממם", והיכו אותו באגרופים, ונוי תוקף אותו במברג. השופטת ציינה כי "אין מדובר בפגיעה מינורית ושטחית אלא בפציעה ממשית", זאת לאור התמונות שהוגשו והתעודה הרפואית שעמדה בפניה. כמו כן התייחסה כב' השופטת קנטור לכך שנוי ביצע את העבירות רק 6 חודשים לאחר שהורשע קודם לכן, בבית המשפט לנוער והוטל עליו אז מאסר מותנה בן 5 חודשים. היא היתה שותפה להערכתה של שופטת הנוער "כי מדובר בנאשם ללא גבולות המזלזל במעמד המשפטי ולראיה - זלזולו במאסר המותנה שהטילה עליו שופטת הנוער".

            לאור כל האמור, קבעה כב' השופטת קנטור בגזר הדין כי "אין בנסיבות האישיות של כל אחד ואחד מהנאשמים כדי להצדיק את המעשים שעשה וגם אם עברו של הנאשם מס' 1 (אלעד - ש.ב.) כמעט נקי ולחובתו רק רישום קודם של בית המשפט לנוער, ללא הרשעה והוא אף שירת שירות מלא בצה"ל,  יש מקום להמחיש לו את חומרת מעשיו וחומרת התנהגותו על דרך של ענישה מחמירה, מרתיעה הכוללת מאסר לרצוי מאסר בפועל".

            "קל וחומר", הוסיפה כב' השופטת קנטור, "שיש להטיל על הנאשם 2 (נוי - ש.ב.) מאסר לרצוי בפועל לתקופה ממושכת יותר, הן לאור עברו הפלילי  על אף גילו הצעיר, הן לאור העובדה כי עבר את העבירות כאשר מאסר מותנה תלוי ועומד על שכמו, והן לאור חלקו הדומיננטי בעבירות נשוא האישום לרבות עבירה הפציעה שעבר באמצעות המברג כאשר נעץ אותו בידו של השוטר".

            באשר לטענות המערערים בנושא השיקום - כתבה כב' השופטת קנטור כי הם "יוכלו להשתקם לאחר שישלמו את חובם לחברה ולאחר שיסיימו את ריצוי עונשי המאסר" שגזרה עליהם, "תוך אבחון  בין חלקו של כל אחד ואחד בעבירות נשוא האישום ובעברו הפלילי".

            לאור כל האמור, נגזר דינם של המערערים כדלקמן:

            על אלעד הוטלו 8 חודשי מאסר בפועל וכן הוטל עליו מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע, וכן עבירות של גניבה, התפרצות והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

            על נוי הוטלו 12 חודשי מאסר בפועל. כמו כן הופעל המאסר המותנה של 5 חודשים שהוטל עליו בת"פ 1081/05 של בית המשפט לנוער בחיפה ביום 17.9.06, כך שחודשיים ממנו יפעלו בחופף ו - 3 במצטבר, כך שבסה"כ על נוי לרצות מאסר לתקופה של 15 חודשים.  כמו כן הוטל על נוי מאסר מותנה של 12 חודשים למשך 3 שנים, והוא גם חוייב לפצות את השוטר בסכום של 1,500 ש"ח.

6.         המדינה טוענת כי הענישה שהוטלה בערכאה הראשונה חורגת לקולא, כך שנדרשת התערבותה של ערכאת הערעור בגזר דינם של שני המערערים. לאור חומרת העבירה המתוכננת ופציעת השוטר, וכן לאור העבירות הקודמות, מוצדק לטענתה להגדיל באופן משמעותי את עונשי המאסר שהוטלו על המערערים, לחייב גם את אלעד לפצות את המתלונן  ובאשר לנוי, להפעיל את המאסר המותנה במצטבר.

7.         המערערים טוענים כי העונש שהוטל עליהם חמור יתר על המידה. הם מסתמכים, בין היתר,  על תסקירים מעודכנים מיום 27.8.08 שנערכו על ידי שירות המבחן לגבי שני המערערים.

            באשר לאלעד - כותבת קצינת המבחן כי הוא "הביע מצוקה רגשית" וכי "ליווי של קשר טיפולי אינטנסיבי עשוי להיות אפקטיבי עבורו". לדעתה "אלעד מסוגל להתמיד בתהליך הטיפולי ולהפיק מכך תועלת". קצינת המבחן לא התעלמה מחומרת העבירה ומעונש המאסר שהוטל, אך המליצה "לשוב ולשקול היבט שיקומי במקרה זה, על מנת לאפשר את השתלבותו של אלעד בתהליך של טיפול רגשי אינדיווידואלי" אשר יחזקו ויהא בו כדי "לסייע לו לנהל אורח חיים נורמטיבי ותקין."  להערכתה, "עונש של מאסר בפועל עלול לגרום לפגיעה משמעותית במצבו הרגשי והתפקודי של אלעד" והיא המליצה לפיכך לקצר את עונשו לתקופה שניתן יהיה לרצותה בעבודות שירות.